הָעִוְּרִים וְהַפִּיל
שִׁשָּׁה הָיוּ
בְּאִינְדּוּסְטָן
שׁוֹקְדֵי עַל מִשְׁנָתָם,
יָצְאוּ לָזוּן עֵינָם
בְּפִיל,
אַף כִּי עִוְּרִים שֶׁשְׁתָּם,
שֶׁאַגַּב
הִסְתַּכְּלוּת
תָּנוּחַ דַּעְתָּם.
רִאשׁוֹן אֶל מוּל הַפִּיל
צָעַד,
וּכְדֶרֶךְ הַסּוּמָא
מִשֵּׁשׁ הֵיטֵב
בְּצַלְעוֹתָיו,
הִפְטִיר מִיָּד: "מַשְׁמָע,
הַפִּיל רֵעַי
בְּלִי צֵל סָפֵק,
הִנּוֹ כְּעֵין חוֹמָה."
שֵׁנִי אָחַז
בְּשֶׁנְהַבָּיו
יָדָיו שְׁלוּחוֹת מָרוֹמָה:
"הוּא כֹּה חָלָק, אָרֹך
וָחַד,
מִבּוֹמְבֵּי עַד לְרוֹמָא,
אֵין כָּל פְּלֻגְתָּא כִּי זֶה
הַפִּיל,
הִנּוֹ כְּעֵין הָרוֹמָח."
שְׁלִישִׁי, שֶׁבִּשְׁקִידַת
מַתְמִיד
אֶת תַּלְמוּדֹו רָכַשׁ,
לָפַת חִדְקוֹ
הַחֲלַקְלַק,
וּבְבִטְחָה לָחַשׁ:
"הַפִּיל רֵעַי, בְּלִי
פִּקְפּוּק,
הִנּוֹ כְּעֵין נָחָשׁ."
הָרְבִיעִי, עוֹקֵר
הָרִים,
יָצָא נֶגְדּוֹ חוֹצֵץ,
יָדוֹ סָבִיב לַבֶּרֶךְ
שָׁת
לַוִּכּוּחַ קֵץ:
"הַפִּיל, הָעֵזּוּ לְהַכְחִישׁ,
הִנּוֹ
כְּעֵין הָעֵץ."
הַחֲמִישִׁי בָּאֹזֶן חָשׁ,
וּבַטּוּחוֹת
צָפָה,
מַסְקָנָתוֹ כְּמַסְמֵרוֹת,
מִלָּיו אֱמֶת
צְרוּפָה:
"הַפִּיל, וְדַי לְהִתְפַּלְפֵּל,
הִנּוֹ כְּעֵין
הַמְּנִיפָה."
שִׁשִּׁי שָׁלֵו וּמְכֻנָס
וְסֵמֶל
הַפִּקְחוּת,
תָּפַס לַפֶּלֶא בִּזְנָבוֹ
וְסוֹף
לַהִתְוַכְּחוּת:
"הַפִּיל, וְזֶהוּ סוֹף-פָּסוּק,
הִנּוֹ כְּעֵין
הָחוּט."
וְכָך חַכְמֵי הָאִינְדּוּסְטָן
הִתְפַּלְפְּלוּ
פְּלָאִים,
וְכָל אֶחָד אֶת דַעְתּוֹ
בְּקַ"ן דֵּעוֹת
הִטְעִים,
וְכָל אֶחָד צוֹדֵק מְעַט,
אֲבָל כֻּלָם
טוֹעִים.
אָכֵן לֹא פַּעַם בְּרִתְחַת פֻּלְמוּס
לַמִּתְוַכְּחִים
שִׁטָּה,
נֹוגְחִים מִבְּלִי לָדַעַת כְּלָל,
מַה שֹּׁרֶשׁ
הַפְּלֻגְתָּא
וְכָךְ מִתְפַּלְפְּלִים עַל פִּיל
עֵינָם לֹא
רָאֲתָה.
John Godfrey Saxe -
מי יודע ?
שמואל רוזן
ציורים: פרידל שטרן
הוצאת "צבר" תל-אביב, תשי"ח